ניסיון להעריך את שווי שוק המניות האמריקאי

שילוב של הבנת רגש, וניתוח קר של דוחות, לא מספיק עכשיו כדי להבין את הקורה לנגד עינינו.

גרף מניות על דגל ארה"ב

בכל נקודה בזמן, נשאלת השאלה הגדולה: האם שוקי המניות יקרים או זולים? או במילים אחרות, האם שווי המניות באותם שווקים משקפות הגיון כלכלי ופונדמנטלי השווה השקעה או שהן שבויות בסוג של אופוריה או דיכאון זמני? האמת היא שאין כל כך אפשרות לנתק את הרגש האנושי לחלוטין מן ההשקעות הפיננסיות. תמיד יהיה אלמנט של אופוריה או דיכאון מלווה להחלטות מבוססות ניתוח דוחות וסביבות מוניטאריות ופיסיקליות.

מה הכוחות הפועלים היום על השוק

השאלה היא דרגתו היחסי של חלק הסנטימנט, בראיה היסטורית. זאת כנגד פרמטרים נמדדים חיצוניים כמו התוצר וכו... בתקופתנו, נוספה לשני עמודי התווך של ההחלטה להשקיע עוד בעיה "קטנה" והיא השפעתם של קובעי המדיניות. אין ספק, שמאז הגעתו של אלן גרינספאן לראשות הבנק המרכזי האמריקאי ב-1986, מאזן הכוחות במאבק הקלאסי בין ההיצע והביקוש לסחורה והתערבות חיצונית לשמירה על יציבות השוק, שונה בצורה קיצונית.

בכניסתו, אלן חווה את הנפילה של 1987, ולאחר מכן את משבר חדלות הפירעון של רוסיה והמשבר הפיננסי של מזרח אסיה, ולבסוף, את בועת הדוט קום הטכנולוגית, ששיאה היה ב-2000. ומול כל המשברים האלו, הפתרון היה זהה: פתיחת שערי הנזילות הישירה, או הערבות המדינתית, כדי לכסות על האירועים המאיימים על המערכת הפיננסית. בן ברננקי, הנגיד אחריו, הנהיג את אותה המדיניות במשבר הסאב-פריים של 2007-9, בטורבו, ומעשיו ממשיכים להיות הבסיס למדיניות ריבית ה-0 וההרחבות של הנהגת הבנק עד היום. שוקי המניות היו תמיד גורם משפיע על הפוליטיקה, ועל הכלכלה, ואלמנט שהפוליטיקאים דאגו לו אבל מידת ההשפעה של הזרמות הנזילות עליו לא הייתה אף פעם בקנה המידה הנוכחי.

כל זה נאמר כדי להכניס קצת הקשר לעניין "שווי השוק". אנו נראה בהמשך גרפים משווים היסטורית אבל חייבים לזכור שהנזילות הנוכחות מהווה Game Changer לא קטן לגבי שתי נקודות קריטיות: הדרגה שהשווי יגיע אליה, וכמות הזמן שייקח עד סיום מה שאנו רואים כמגמה. ועוד משהו קטן לגבי השוק המקומי שלנו: אנו, כמו רוב העולם המפותח, חיים בקורלציה פיננסית עם מה שקורה בוול-סטריט. לכן, אם ננתח טווחים ארוכים בשוק האמריקאי, נקבל תובנות שישפיעו, ויכריעו, גם עבור השוק המקומי שלנו. וזאת, למרות שיחס שווי המניות למדדים אינו בהכרח דומה או בולט בחריגתו כמו בחו"ל.

גרפים מאירי עיניים לגבי שווי שוק המניות האמריקאי

כל הגרפים נלקחו מאתר מופלא (www.advisorperspectives.com) המומלץ מאוד למי שרוצה לקבל "מבט ציפור" על מרכיבים רבים של החיים הכלכליים והפיננסיים בארה"ב. הבה נתחיל גרף הראשון:

גרף מדד באפט – יחס בין שווי חברות והתוצר המדינתי

בגרף הזה אנו רואים עקומה כחולה כהה המייצגת את היחס בין שווי החברות (על פי פרסומן הרבעוני הרשמי), והתוצר המדינתי. העקומה נמצאת על גבי רקע של שטח כחלחל המייצג את מדד המניות עצמו, מדד S&P500, בקנה מיד לוגריתמי, כל זה מאז שנות ה-50. המספרים הצהובים מייצגים את נקודות הקצה (בשיאים ובשפלים) של אותו יחס.

לדוגמה, בשיא המיתון של שנות ה-80, המניות היו שוות בשוק פחות משליש (32.2%) משוויו של התוצר הגולמי של המדינה (GDP). לעומת זאת, בשיא של אופוריית הדוט קום, ב-2000, ראינו שהיחס היה כ-159.2%, זאת אומרת פי 1.5 מן העושר הנוצר. שפל 2007-2009 החזיר את שווי המניות להיות מתחת ל-100%, דהיינו 66.7%.

ואיפה אנו נמצאים כרגע? ביחס גבוה מכל מספר שהיה עד כה: 181.4%.

אגב, יחס זה (העקומה הכחולה) נקרא גם "האינדיקאטור של וורן באפט" בגלל שהמשקיע האגדי ההוא קידם אותו כמדד הגיוני להערכת שווי השוק. אין ספק, שעל פי קנה מידה זה, שוק המניות בארה"ב נמצא יקר, בשיא, ובמצב של אופוריה. הבה נתקדם לגרף הבא:

גרף עליות וירידות 1871 עד היום מותאם לאינפלציה

לפניכם גרף המציג את גודל הרווח וההפסד של תנועות מגמתיות ארוכות טווח. הקטעים החיוביים, בכחול, הם המגמות העולות והירידות באדום. על פי מצג זה הקטע המגמתי העולה שאנו נמצאים בו השיג עד כה כ-283% (מדד S&P500 היסטורי( מן התחתית של 2007-9. שימו לב:

זהו הערך הנמוך ביותר, בכל ההיסטוריה המוצגת, חוץ מן העלייה שבין 1932 ו-1937.

להשוואה, העלייה מ-1982 ועד 2000 השיגה 666% (!). וכך, על פי גרף זה ובצורה מפתיעה למדי, יש עוד דרך ארוכה לשוק לעלות לפני שיגיע לכמות אחוזים חיובית קיצונית. והנה הגרף האחרון:

גרף גודל רווח והפסד של תנועות מגמתיות ארוכות טווח

זהו גרף קצת יותר מסובך להבנה. העקומה הכחולה מייצגת את התשואה השנתית הממוצעת שתהיה לנו ב-10 השנים הבאות, אם היינו משקיעים בתאריך הנקוב. וזאת בצורה של עקיבה רציפה, כאשר הסקאלה הפוכה, דהיינו, תשואה שלילית של 5% נמצאת בשיא הגרף, ותשואה חיובית של 25% נמצאת בתחתיתו.

ניקח דוגמה: כל מי שהשקיע בשוק בשיא של 2000, סבל מתשואה שנתית של מינוס 5% כאשר הוא מדד את השקעתו ב-2010. מכיוון שהגרף בנוי כך, התאריך האחרון בו הוא סוף 2010. וכך, אם היינו משקיעים אז, היינו היום עם 13.64% תשואה שנתית על כספנו. אבל שימו לב: 2010 הינה קרובה מאוד למרץ 2009, דהיינו התחתית של משבר הסאב פריים, ומאז השוק עלה מאוד. לכן, על פי ההיגיון:

אנו נשער שכבר הגענו מזמן לאזור של השיא של 20-25% תשואה.

מסקנות רחבות

האם השוק האמריקאי יקר או זול? על פי שווי החברות, מול התוצר, והתשואה של השקעה בת 10 שנים קדימה, בהחלט ניתן לומר שהוא יקר. אבל, על פי התשואה של הריצה המגמתית האחרונה, מאז משבר 2007-9 ועד עתה, יש לו עוד זמן לרוץ. אם תשלבו את מה שציינתי לעיל, בדמות מדיניות ההרחבה האינסופית והגלובלית של הבנקאים המרכזיים, נוכל לתאר זאת כך: השוק יקר אבל יכול להיות הרבה יותר יקר, לאורך הרבה זמן. כל זאת במידה ולא תקרה תאונה בלתי צפויה בדמות של אינפלציה מתעוררת, אשר תחייב ריביות גבוהות יותר, וספיגה יזומה של חלק מן הכסף שהודפס.

האמור מובא כשירות ונועד למטרת אינפורמציה כללית בלבד. האמור אינו מהווה בשום צורה שהיא תחליף לייעוץ או שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם, וכן בטרם ביצוע השקעה יש להיוועץ עם גורמים בעלי מומחיות בכל ההיבטים הקשורים בביצוע ההשקעה. אין לראות באמור בסקירה כהמלצה ו/או חוות דעת לביצוע השקעה במוצר כזה או אחר או התייחסות לאופן ניהול תיק ניירות ערך. המסתמך על האמור בסקירה זו עושה כן על אחריותו בלבד ואקסלנס נשואה ניהול השקעות בע"מ ו/או החברות בקבוצת אקסלנס השקעות לא יישאו בכל צורה שהיא בנזק ו/או הפסד שיגרם כתוצאה מכך. קבוצת אקסלנס השקעות, היא חלק מקבוצת הפניקס, העוסקת, בין היתר, בניהול תיקי השקעות, מסחר בניירות ערך, שיווק השקעות, ביצוע פעולות בבורסה, בבנקאות להשקעות, חיתום והפצה להנפקות ועשיית שוק בניירות ערך של חברות שונות ובאג"ח ממשלתיות. לגילוי נאות אודות אקסלנס נשואה ניהול השקעות בע"מ ראו לשונית גילוי נאות באתר החברה בכתובת www.xnes.co.il.