הבחירות בארה"ב והשפעתן על השווקים - סערה פיננסית פוטנציאלית?

סקירה קצרה על מצב הכוחות הפוליטיים המתחרים על קולות הבוחר בתחילת נובמבר, ואיך כל תוצאה יכולה להשפיע על השווקים הפיננסיים הגלובליים

איך יכולות להשפיע הבחירות לנשיאות ארה"ב על שוק ההון

הקדמה

מי היה מאמין? כאשר נכנסה שנת 2020 לחיינו, סיכויי המשך כהונתו של הנשיא טראמפ היו טובים עד טובים מאוד. אז, מלחמת המועמדים הדמוקרטים הייתה עקובה מ"דם פוליטי" רע בין פלגי המפלגה, כאשר ג'ו ביידן, המנצח של אותה התמודדות, נראה כפשרה עמומה מול האגפים היותר שמאליים והיותר מיליטנטיים, בראשות ברני סאנדרס ואליזבט וורן. מה עמד אז לצידו של הנשיא? בעיקר תוצאות מעשיו ופחות התנהגותו שהמשיכה להיות תזזיתית. על ארבעה דברים עמדו סיכויי הניצחון שלו: הכלכלה המצוינת, כישלון הדמוקרטים בניסיונות להדיחו, הצלחות לא קטנות בזירה הבינלאומית של עימות, עד הקצה ממש אבל לא מעבר, מול צפון קוריאה, איראן, דע"ש והמזרח התיכון, ונושא ההגירה מול מקסיקו. והנה, הגיע הווירוס, והמהומות סביב מותו הטראגי של ג'ורג' פלויד, שינו די הרבה, אם לא הכול.

מצב הכוחות עד אמצע יולי

אופיו של הנשיא היה בעוכריו כאשר הגיע משבר שלא היה כדוגמתו זה זמן רב מאוד. מבחינת טראמפ, ווירוס הקורונה היה דבר שהיה צריך להתעלם ממנו תחילה, לאחר מכן להאשים בו את הסינים, להמשיך בלנסות ולהראות בו יכולות של עוצמה תעשייתית (ייצור אלמנטים חסרים כמו מנשימים), ולבסוף להאשים בו את המושלים הדמוקרטיים בחוסר ניהול יעיל וטוב. כל זאת בשעות על גבי שעות של עימות טלוויזיוני מול עיתונאים. ככל שעבר הזמן, דווקא החלק הרפואי (כמות הנדבקים, החולים, והמתים הארצית) הצליח לכרסם במנהיגות שלו. לא רק זאת, אלא שתופעות הלוואי הכלכליות הדרמטיות של הווירוס, והכאוס אחרי מותו הטראגי של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס, הרסו את האמון של הציבור ביכולות הניהול הפדראלי שלו, וזה קורה למרות כמויות הכסף האדירות, בדמות כמה טריליונים טובים, ואוסף תכניות הסיוע האינסופיות שבוצעו תחת הנהגת ממשלו. הגרף הבא מראה היטב את הכרסום הזה:

אמון הציבור בטראמפ לעומת ביידן – תצורת גרפים

למרות שביידן נשאר במרתפו רוב הזמן, הציבור האמריקאי מאמין שהוא יכול היה לנהל את משבר הקורונה טוב יותר מטראמפ ביחס של 54% עכשיו מול 43% במרץ (!). ומה באשר לפן הכלכלי? לראשונה מזה זמן רב, דמוקרט מתקרב עד מאוד לטראמפ ביכולת ניהול כלכלית (45% מול 47%). אולם, יש שיאמרו שגם בזמן ההתמודדות מול הילארי קלינטון טראמפ נראה חסר סיכוי. זה נכון, אבל אז הוא הפתיע במדינות המתנדנדות (“Swing states”), אלו היו ציר הניצחון שלו. מה איתן עכשיו? הנה כמה נתונים:

 

התמיכה בטראמפ או בביידן לפי חלוקה למדינות

 

בכולן מוביל ביידן, ובהפרשים גדולים של 6% לרוב, כאשר צפון קרוליינה השמרנית מאוד מציגה הפרש של אחוז אחד לטובתו של ביידן. אם המצב הזה יישאר כפי שהוא, אין לנשיא שום דבר להישען עליו.

 

הכלכלה

עבור רוב ציבור האמריקאי, קיימים שני מדדים כלכליים חזקים מעל כל האחרים: מצב התעסוקה, ושוק המניות. האחד מייצר פרנסה והשני שומר על ערך החסכונות הפנסיוניים. כל שאר נתוני המאקרו והמיקרו נמצאים בשורה שנייה של חשיבות עבור האיש ברחוב הבוחר בנשיא. מסוף פברואר ועד אמצע מרץ, שני יסודות אלו עורערו קשות, אבל מאז ה- 18 במרץ, שני הפרמטרים התפצלו: שוק המניות הצליח להתאושש בצורה מרשימה, מול שוק העבודה שעדיין סובל ומקרטע. להוכחת הטענה הראשונה, לפניכם גרף שבועי של מדד הנסדק, בו ניתן לראות כיצד הוא הצליח להגיע לשיאים חדשים:

 

גרף שבועי של מדד הנאסד"ק

 

אוסף מניות טכנולוגיה, מותאמות ממשק מרוחק, כמו אמזון, נטפליקס, זום, וכו' הובילו את המערכה מעלה, אבל העניין נמצא במדדים ואלו בסדר גמור. בסה"כ בזירה הזו, ממשלו של טראמפ והבנק הפדראלי, הצליחו למנוע משבר פיננסי כתוצאה מן הרפואי. ומה לגבי התעסוקה? גם שם המצב השתפר מן התחתית של המשבר, אבל לא עד כדי מחיקת השפעת הווירוס. מצ"ב גרף כמות הבקשות השבועית לדמי אבטלה:

 

גרף המציג את הגידול בבקשות דמי האבטלה

 

מן התמונה הזו אנו רואים שהמכה עומעמה ומתחילה להיווצר התייצבות ברמה גבוהה בהרבה (סביב 1.3-1.5 בקשות) מול הנורמה שלפני המשבר (250-300 אלף). נתון זה מדאיג מאוד את הציבור, במיוחד כאשר מדברים ורואים גל שני של הקורונה, וחושבים על החורף. הנתון הזה מצביע יותר מכל על אי רצון המעסיקים לחזור לשגרה (חלקם פשוט לא יכולים) ובכך נגרמת אי וודאות עצומה אצל הציבור. יש לזכור כי במסגרת מקום העבודה מקבל הציבור כיסוי בריאותי, ומכך נובעת החרדה הגדולה של חלקים גדולים באוכלוסייה. ביידן, והמפלגה הדמוקרטית בכלל, עדיין נחשבים לגוף הפוליטי הדואג לשכבות החלשות ולכן נתון של כ-1.5 מיליון מובטלים מהווה תמריץ גדול לתמיכה בו.

מסקנות

מה השווקים הפיננסיים אהבו כל כך אצל טראמפ? מדיניות החוץ וההגירה שלו? ממש לא. בגדול, היו שני גורמים משמעותיים שהצליחו לגרום לעלייה כה יפה בזמנו של הנשיא היוצא: הקטנת מיסים ורגולציה. בחירתו של טראמפ אינה מבטיחה המשך שגשוג של שוק ההון אבל בוודאי אינה משבשת את המשך קיומן של שתי הנקודות החיוביות שצוינו.

לעומת זאת, ביידן וצוותו כבר הבטיחו "לטפל" בשני הנושאים האלו. העלאות מיסים על העשירים ובמיוחד על הכנסות מהון, והחזרה כמעט מלאה של מצב הרגולציה שהיה תחת ממשלו של הנשיא אובמה. על רקע משבר הקורונה, ותופעות הלוואי הכלכליות הקשות שלו, יש להניח שלקיום הבטחות אלו תהיה  השפעה שלילית על שוקי ההון האמריקאים, תוך השלכה על השווקים הגלובליים.

יש להכיר בכך שאין זו אותה מפלגה דמוקרטית ליברלית של עידן קלינטון, בו הורדו מחסומים של מימון מן הבנקים הגדולים, והומצאו כלים פיננסיים (נגזרים) חדשים ומהפכניים. האגף השמאלי משפיע היום הרבה יותר על מהלכי המפלגה, ומה שקרה במהומות האחרונות רק הקצין את הנטייה של הנהגת המפלגה לכיוון הסוציאליסטי.

בחירתו מחדש של טראמפ נראית רחוקה עכשיו מתמיד, אבל יש לזכור שאם היא תתרחש בכל זאת, זו רק תהיה אנחת רווחה זמנית. אחרי הבחירות יהיה עליו להוכיח שהוא מסוגל לקחת את המושכות, ולטפל בהשלכות הקשות של מה שהווירוס הצליח להרוס כל כך מהר וכל כך קשה. בחירתו של ביידן מהווה כרגע מעין "חור שחור ונקודה סינגולארית" עבור שוק ההון, עד שנדע כמה הוא באמת יקיים מההבטחות שניתנו לציבור על ידי חבריו משמאל.