הבחירות בארה"ב - דיכוטומיה מוחלטת בין מה שהיה צפוי, ומה שקרה בפועל

הסנאט – הוא ציר ההכרעה של הבחירות ואת התוצאה הזו נקבל רק בתחילת ינואר

אם נאמר שבחירות 2020 בארה"ב היו חסרות תקדים לא נטעה כלל! אין ספק שמה שהיה מובן מאליו בינואר 2020, דהיינו זכייה די בטוחה של המחנה הרפובליקאי, הפך להיות הפסד לנשיא היוצא. ההנחה המבוססת ההיסטורית הייתה שהישגיו הכלכליים של הנשיא טראמפ היו מבטיחים לו עוד 4 שנים של שהייה בבית הלבן, וזאת על בסיס כמה עובדות שרוב האנליסטים מסכימים עליהם: הורדת המיסים והקטנת הרגולציה, עמידה על המשך מאסיבי של מעשי ההמרצה מצד הבנק המרכזי, יחד עם מלחמתו האיתנה נגד "חוסר ההוגנות של סין בכל הקשור לסחר", והחזרה חלקית, אך משמעותית מבחינה פסיכולוגית, של תעשייה הביתה. כל אלו היו עמודי התווך של כלכלה מצליחה, עם מספרי מקרו טובים מאוד בתחומי הצריכה, הצמיחה, ובמיוחד בתחומי האבטלה וההכנסה הפנויה לכל עובד. זה שהבורסות השיגו שיאים חדשים גם לא הזיק כלל וכלל.

אלמנט המהפך הבלתי צפוי, ואיך זה יצא בפועל בקלפיות

ואז הגיע משבר הקורונה, ותגובתו השערורייתית של טראמפ בניהולו היומיומי, עם כמות הנפגעים ממנו בערים הגדולות, כל אלו הצליחו להטות את הכף לכיוון הדמוקרטי. למרות זאת, אי אפשר לומר שיש כאן הפסד צורב למחנה הרפובליקאי, ככזה המייצג תפיסות פוליטיות וחברתיות שונות לחלוטין מן המחנה האחר. זה המקום להזכיר שאין כמו תמונה אחת, השווה 1,000 מילים, כדי להציג נושא: הנה מפה של הצבעת אזרחי ארה"ב, על פי Counties (דרגת החלוקה הנמוכה יותר ממדינות):

מפת ארה"ב וחלוקת המצביעים לפי ערים

קשה לטעות בגוון האדום החזק (צבע הרפובליקאים) מן התצוגה הזו. ולמרות ש"רוב השטח", הכולל את אמריקה העמוקה, השמרנית, החקלאית או התעשייתית הכבדה, היה בידי טראמפ, זה לא עזר לו להתגבר על יריבו ביידן, אשר גייס את רוב הקולות שלו מן הערים הגדולות. אבל זה בהחלט תורם משמעותית להבנת ההמשך שלאחר הבחירות, כפי שנרחיב בהמשך.
בסופו של דבר, ולצורך בהירות העניין, הנה ריכוז קצר של התוצאות, כפי שהן ידועות היום, דהיינו לפני סיום כל הערעורים המשפטיים מהצד הרפובליקאי: 290-232 אלקטורים לביידן, כ-79 מיליון קולות לביידן מול כ-74 לטראמפ, 221 נציגים דמוקרטים בקונגרס (ירידה של 7) מול 205 רפובליקאים (עלייה של 8), ו-50 סנאטורים רפובליקאים מול 46 דמוקרטיים כאשר ב-5 בינואר ייקבעו עוד 2 סנאטורים (ממדינת ג'ורג'יה) אשר יכולה להכריע סוגיה דרמטית של רוב (או לא) רפובליקאי בסנאט. כאמור, ממש לא תבוסה לצד האדום של המפה.
תוסיפו לכך שתי עובדות מעניינות אחרות: חלקם של המיעוטים שבחרו טראמפ היה גדול יותר הפעם מאשר ב-2016, כאשר הוא נבחר בפעם הראשונה. אז, מעשיו היו עוד לפניו ולוטו בערפל של אישיות מוזרה, נרקיסיסטית ובעלת כושר ביטוי של נער מתגבר. עכשיו, אחרי 4 שנים של מדיניות ריסון הגירה, הקמת מאות קילומטרים של חומה חדשה בגבול מקסיקו, ובעקבות כל מה שקרה סביב פגיעת השוטרים באזרחים שחורים (מהומות ג'ורג' פלויד ותנועת BLM), קרנו של טראמפ דווקא התרחבה אצל האפרו-אמריקאיים ואצל הסגמנט הלטינו-אמריקאי. בחינת תוצאות ראשונות של הבחירות מצביעות על כך ש-18% מן הגברים השחורים ו-36% מן הגברים הלטיניים הצביעו עבור הנשיא היוצא.

מבט על העתיד המיידי והרחוק קצת יותר

מכל הנאמר לעיל, נסיק כמה מסקנות מיידיות עבור אמריקה, העולם, והצד הפיננסי של הדברים. נתחיל בארה"ב עצמה. נקודת הכרעה החשובה והמיידית נמצאת ב-5 לינואר. אז, ייקבע אם הסנאט יהיה עם רוב רפובליקאי של 52 מול 48, או שיהיה לנו תיקו של 50, כאשר קאמלה האריס (סגנית הנשיא) תהווה את נקודת ההכרעה לטובת הצד הדמוקרטי. אחרי הנשיאות עצמה (ולדעת רבים אף לפניה) זוהי הנקודה הארכימדית של ארבע השנים הקרובות באמריקה. רוב רפובליקאי ברור יצליח למנוע את השינויים הגדולים והחשובים ביותר שבמצע הדמוקרטי:
• הוספת שתי מדינות לאיחוד
• ביצוע תוכנית המעבר לאנרגיות הירוקות Green New Deal
• תוכנית ביטוח בריאות ממשלתית לכל אזרח
• השכלה גבוהה בחינם לכל אזרח
• העלאה מאסיבית של המיסים (כולל מס רכוש)
• חזרה של חלק גדול מן הרגולציה שבוטלה על ידי טראמפ
• הגדלת כמות השופטים העליונים
• מילוי החדשים במינויים דמוקרטיים
• הקטנה משמעותית בזכויות רכישה, ואחזקה, של נשק (סעיף שני בחוקה)

סנאט דמוקרטי יוכל, עקרונית, ליישם את כל זה, כאשר רוב רפובליקאי יימנע זאת בביטחון. מעבר להכרעה הזו, לפנינו נמצאים ביטול כל הערעורים המשפטיים של מחנה טראמפ, ואישור ביידן כנשיא על ידי האלקטורים של המדינות, ב-14 לדצמבר. מהפך, מן הכיוון הזה, כאשר לטראמפ יהיה סיכוי חדש להיבחר, נחשב היום בלתי סביר אבל יהווה דרמה ענקית באמת, ואינו מוכרע סופית עדיין.

בהשלכה מארה"ב, נאמר על העולם כך: מה שקרה בבחירות הפתיע רבים. מן הסקרים ועד ה"פרשנים", כולם ציפו לניצחון מהיר וקל של ביידן. מה שיצא הוא אישור נוסף לגל הפופוליסטי הגלובלי. זה האומר שלחלק נכבד מאוד מן האוכלוסייה במדינות המפותחות נמאס מכמה דברים: הנזק המתמשך של הגלובליזציה בחזית התעסוקה, המשך הפתיחות להגירה בלתי מרוסנת ממדינות עולם שלישי, וסלידה מן הדרגה שהגיע אליה ה-Politically Correct. החלק הזה בעם דורש: התכנסות לאומית מגנה מצד המדינה, חזרה לערכים מסורתיים שמרניים יותר, ומלחמה חסרת פשרות בטרור, ובחוסר ההוגנות החברתית והכלכלית. גם זו המתבטאת בסחר הבינלאומי מול סין וכו'. אגב, מנהיגים "רגילים" כמו נשיא צרפת מקרון, הבינו זאת, ומתחילים ללכת לכיוון הזה לקראת הבחירות המתקרבות שלהם עצמם.

טראמפ, בולסונארו, בוריס ג'ונסון, מנהיגי פולין והונגריה, ואפילו סלביני האיטלקי (שנמצא עכשיו ב"הפסקה מתודית" מן הפוליטיקה), כל אלו רק דוגמאות בולטות של חוסר השקט הגובר, המגיע משכבות עצומות של מה שהיה פעם "הרוב השקט". ולמרות אישיותם התזזיתית משהו, הם מצליחים לרכז סביבם את זעם הציבור הנשכח הזה. טראמפ, הוא פשוט דוגמה מובהקת לכך, כאשר רק מגפה הצליחה למנוע את אישורו כמנהיג המעצמה הגדולה בעולם, בפעם השנייה. אגב, יש האומרים שמשבר הקורונה מהווה עכשיו קטליזאטור לא נורמאלי להתגברות התהליך הזה.

הזירה הפיננסית – מבט מעוות של המראה הפוליטית-חברתית

שוקי המניות, והזירה הפיננסית בכלל, הינה עוד דוגמא לעולם "עליסה בארץ הפלאות" שבו אנו חיים. כבר ידוע שרוב גופי, ומשקיעי וול-סטריט הגדולים, היו במחנה ביידן. זה הרוצה להעלות מיסים ורגולציה ולהטיל מס שנתי על שווי הרכוש של העשירים. אז איך, כאשר הנשיא הדמוקרטי נבחר, השוק ממשיך לעלות ולהשיג שיאים חדשים? פשוט מאוד: ממשיך להתקיים שילוב נדיר של זרימת כסף כמים, מצד כל קובעי המדיניות (פיסקאלית ומוניטארית), יחד עם חוסר באמונה שצעדי המדיניות הקשים אכן יקרו.

הסיכוי הסביר לסנאט רפובליקאי, יחד עם בנק מרכזי מרחיב, ואישור בקרוב של תוכניות סיוע בטריליונים, כל אלו ממשיכים להוות דלק למנוע הספקולציה שהחל במרץ 2009. סיום 2018, ופברואר-מרץ 2020 היו רק תזכורת קטנה למה שיכל לקרות אם יקרה משהו אמיתי שישנה מהותית את המשך הנהר של המזומנים. אבל, כל עוד אלמנט כלכלי זה מובטח, גם מצד ממשל ביידן, ה-PUT העקרוני קיים, והחגיגה יכולה להמשיך.

חוב-תוצר, גירעונות, מספרי מובטלים ורווחים המבוססים יותר על תרגילים פיננסיים מאשר מכירות בפועל, כל אלו ממשיכים להיות פחות חשובים בהרבה. גם הסבל האנושי המוגבר, ממשבר הקורונה, פשוט אינו מהווה גורם במדדים. כרגע, סקטור הטכנולוגיה ומניות ה"ריחוק החברתי" ממשיכות להיות בהובלה, כאשר הסקטורים הסובלים נשארים במדמנה (תיירות, תעופה, אנרגיה, וכו'). כאשר הקורונה תיעלם נראה היפוך הובלה אבל, ככל הנראה, המהות המדדית תמשיך להיות חיובית. הסוסים פשוט יוחלפו.

אי אפשר להתעלם מעליית קרנם של חלק מנכסי המפלט, בדמות המתכות היקרות והמטבעות הוירטואליות. וזה מצביע על סוג של פחד ישנוני ברקע. אבל, לכל מטרה מעשית, רק דבר אחד ישנה את התמונה האמיתית של הדברים: עליה משמעותית בריביות, ובתשואות על האג"ח הממשלתי (לרוב 10 שנים), בליווי עלייה דרמטית של הדולר. אז, במקרה הזה, רצוי שכולם ילכו למקלטים. עד אז, הבה נמצא קצת נחמה באותם שווקים המגבים את התיק הפנסיוני שלנו, כפיצוי על עוגמת הנפש מן הסביבה הפונדמנטלית העגומה שבחלק המפותח של העולם. וכנקודה אחרונה למחשבה: ביידן ידוע כאוהד סינים ידוע. האם כנשיא, אחרי טראמפ ועם הרקע שהזכרתי, זה עדיין בתוקף? אנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: מאזן הכוחות הזה יהיה אחד מן החשובים בשנים הקרובות.