הבנק המרכזי האמריקאי החליט: הולכים על אינפלציה כנגד סכנת שפל כלכלי מן הקורונה

מבט על העבר וההווה של התמודדות קובעי המדיניות בסיוט הגדול ביותר שלהם: דפלציה ושפל כלכלי

אינפלציה, דפלציה, סטגפלציה? הפדרל רזרב כבר החליט

הקדמה

אם תשאלו כל בנקאי מרכזי על סיוטו הגדול ביותר תקבלו תשובה אחת: דפלציה או סטגפלציה. אינפלציה דוהרת תהיה תמיד במקום השני אחרי שני אלו. מדוע? כי לקובעי המדיניות יש תמיד הרבה יותר כלים אפקטיביים למלחמה באינפלציה מאשר במיתונים או בשפלים כלכליים. אגב, דוגמה ברורה לפחד הגדול הזה ניתן לראות בימים אלו, על יד גיוון הכלים שבהם קובעי המדיניות המוניטאריים והפיסקאליים משתמשים בהם כדי להילחם במה שיכול להיות "השפל הגדול של הקורונה".

בארה"ב, ראינו זאת בצורה מדהימה במלחמה שניהל הפדרל רזרב עם משבר הסאב-פריים ב-2007-2009. וכך, הגענו לעוד נקודה מופלאה של שבירת מוסכמות: במסיבת העיתונאים האחרונה סביב החלטת הריבית של הבנק המרכזי האמריקאי, הצהיר במפורש פאוול ראש הפד, על רצון המוסד לקדם אינפלציה במשק הסובל. אין להאשים אותו כלל בחוסר אחריות, אחרי הכול, לפניו גרפים ומודלים מדהימים, שלנו כבני תמותה רגילים, אין בידנו להשיג. אחד מן הגרפים של הפד, שיש לנו, ושכדאי לעקוב אחריו תמיד, הוא גרף תאוצת הכסף.

תאוצת הכסף ומהי היא אומרת על הכלכלה

הנה הגרף עצמו, ישירות ממחלקת המחקר שבסנט-לואיס:

תצוגה גרפית של קצב העברת הכספים בין הגורמים הפעילים במשק

 

מה אומר הגרף הזה? זוהי תצוגה גרפית של קצב העברת הכספים בין הגורמים הפעילים במשק. כאשר הקצב גבוה, דהיינו כאשר הכסף (כולל אשראי כמובן) מחליף ידיים מהר בין הקונה מוצר-שירות והמוכר אותו, נקבל עקומה עולה. כאשר הקצב יורד, העקומה תרד, ותצביע על האטה בכמות הממשקים הכלכליים ("עסקאות") שנעשו בין שני הצדדים.

עקומת תאוצת הכסף הייתה שנים רבות הפרמטר המוביל בפסיכולוגיה של קובעי המדיניות, כאשר דובר על צמיחה וסכנה לאינפלציה. הקצב עצמו אינו מורה על אינפלציה בהגדרתה הרשמית (גידול בסיס הכסף) או העממית (עליית מחירים) אלא מתריע על "חימום" הכלכלה. ככל שיש יותר עסקאות יש יותר סיכוי לביקוש יתר וליצירת לחצים על המחירים. ומה אנו רואים? מאז התפוצצות בועת ההיי-טק, שנת 2000, תאוצת הכסף בירידה.

ירידה שהואצה ב-2000 וב-2007-9 כמובן. אבל, כל הניסיונות להציל את המצב מאז משבר הסאב-פריים לא הצליחו להחזיר את ה"חימום" לכלכלה. פחות ופחות עסקאות בוצעו ופחות פחות כסף אמיתי החליף ידיים בכלכלה האמיתית. הכסף פשוט הלך לספקולציה הונית, וזה אינו משקולל כאן ולא מתבטא בנתוני האינפלציה של המחירים. ומה קרה בקורונה? פשוט קריסה! וזו הייתה הנקודה שבה הפד נכנס לבהלה אמיתית. חשש אמיתי לדפלציה ושפל הדומה לשנות ה-30 של המאה הקודמת.

אופציות לביצוע המשימה

אוקי, אז הוחלט על ביצוע יצירת אינפלציה ליצירת מינימום של תאוצת כסף חיובית במשק. מה נעשה עד כה, ומה הם עוד יכולים לעשות? כמו שנכתב כבר רבות, השינוי הגדול נמצא בהחלטה להזרים ישירות את הכספים לצרכנים הסופיים ולא למוסדות הפיננסיים כמתווכים. מושג ה"כסף מהליקופטרים" של בן ברננקי הזכור לטוב. האמת היא שאין הרבה דברים נוספים שניתן לעשות: הריבית כבר ברצפה, החוב כבר עצום כחלק מן התל"ג, המוסדות הפיננסיים פקוקים בכסף שאינם מעוניינים לתת הלאה מפחד להפסידו.

ישנו עוד תרגיל אחד אפשרי אך הס מלהזכירו בינתיים: וויתור על חובות של פרטיים ועסקים קטנים פגועים באמת מתופעות הלוואי הכלכליים של הווירוס. וגם לקנות מניות של חברות העומדות לפני קשיים. שני צעדים קשים מאוד לביצוע רגולטורית וציבורית. ובכל זאת שוקלים אותם כאשר Student Loans ו-Car Loans הם מועמדים מיידים כדי לעזור לנפגעי קורונה וקנייה של תעודות סל אג"חיות כבר מובילות להתערבות במניות בעתיד.

בחירות, קונגרס, ושאר ירקות

נקודות פחות מהפכניות הועלו כבר על השולחן: שמירה על ריבית אפסית (אולי שלילית?...) לשנים קדימה, הצהרה מצד חברי הפד על יעד מעל ה-2% הרגילים של אינפלציה, והמשך יזום של תכניות תמרוץ לציבור הרחב. האם זה יקרה? בפני קובעי המדיניות עומדים לא רק הווירוס אלא גם סכנה של זעזועים פוליטיים. בחירת נשיא חדש יכולה לשנות מן הקצה את מדיניות המיסוי, הרגולציה, והפניית משאבים לעומת הממשל הנוכחי.

כמו כן, נבחרים גם קונגרסמנים וסנאטורים חדשים יחד עם הנשיא. וזה יכול לשנות בהחלט את הרכב הגוף המחוקק. מכשולים רבים בפני מי שרוצה בכוח לייצר תשתית אינפלציונית למניעת שפל כלכלי רחב מימדים. למרות העצמאות המוצהרת של הבנק המרכזי בארה"ב ובאירופה, שינויים בהנהגה הפיסקאלית, ובמדיניות הפוליטית, תמיד ישפיע מאוד על תהליך קבלת ההחלטות של הצד המוניטארי. דוגמה? שינוי ה-180 מעלות של אותו ראש פדרל רזרב, בסיום שנת 2018, כאשר הנשיא טראמפ איים עליו ברבים.

לסיכום

ברמה הגלובלית, יש לנו מצב דיכוטומי אדיר מימדים: מצד אחד, בסיס הכסף (מזומן וחוב) בעולם נמצא ברמות אסטרונומיות חסרות תקדים, כאשר כל הברזים נפתחו ללא בקרה במסגרת המלחמה בנגיף והשפעותיו. כל זה על רקע קודם של מצב אדיר מימדים גם כך. קנה המידה לגירעונות ויחסי חוב-תוצר נזרקו מהחלון ל"אחר כך". כל זה מאוד אינפלציוני בספרים הכלכליים אבל לא הצליחו לייצר כזו אמיתית בשטח.

ומצד שני, כל הפרמטרים של תאוצת הכסף בעולם, ובמיוחד בארה"ב, מראים שיש סכנה אמיתית לשפל דרמטי. הפחד גדול אבל ההחלטה נלקחה: הולכים על אינפלציה מבוקרת. היא עדיפה על האופציה השנייה שיכולה להביא להרס חברתי ומלחמות. אבל, האם היא תהיה באמת מבוקרת כשהיא תתחיל? האם ההצלחה במשימה הזו אינה טומנת בחובה את ההרס המגיע מזליגה להיפר-אינפלציה (זוכרים את 400% אצלנו של שנות ה-80....)? לקובעי מדיניות התשובות ובמיוחד התקוות בנושא הזה. אנו, הקטנים, נשב ונסתכל איך כל זה יתגלגל כאשר נקווה שהצד הרפואי ייפתר בקרוב. לפחות.