גרעון תקציבי – אקסלנס ניהול תיקי השקעות

מצב גירעון תקציבי נדרש, כמנוע לעתיד טוב יותר

האם ההנהגה האנושית העתידית תוכל לנווט את ההשקעות לצרכים הטובים יותר שבעזרתם נחזיר אט אט את החוב?

מהו גרעון תקציבי?

מי היה מאמין שבאבחת וירוס אחד עקרונות יסוד של הכלכלה המסורתית יעלמו כלא היו. מושגים כמו "אחריות פיסקאלית" ו-"שמירה על משמעת תקציבית" הינם דפים ישנים בהיסטוריה של המאקרו כלכלה.
בעידן הקורונה בפרט, ובעידן של כל משבר המסכן את הקיום הכלכלי המידי של המשקים בכלל, הסכרים נפתחים באמת, והניירות הצבעוניים (מטבעות) מודפסים (דיגיטלית) ללא גבולות.
על מצע של חוב גלובלי עצום ורב גם כך, התווספו מספרים שלא היו "עולים על הדעת" עד ינואר 2020. תאמרו מיד שביפן, ואף בארה"ב, קיימת המסורת הזו במעומעם כבר די הרבה זמן, וזה נכון, אבל קנה המידה של היום חריג, ללא שום קנה מידה מוכר, אף לא בזמנים של אימפריות עתיקות או מודרניות.

ההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה

מאז 1987, עם עלייתו של אלן גרינספאן על כיסא ראש הפדרל רזרב (הבנק המרכזי האמריקאי), ראינו אינספור משברים פיננסיים שנפתרו על ידי הורדת ריבית, הדפסת הון יש מאין, והזרמות של נזילות לממסד הכלכלי-פיננסי של אותה תקופה. כמוהו עשו חבריו מן הבנקים המרכזיים ברוב המדינות המפותחות. המשבר בין השנים 2007-2009 היה דוגמה קיצונית לכך עד עכשיו, כאשר החשבון של אותו משבר מוערך בכ-27 טריליון דולר. אבל, היה קושי פסיכולוגי עצום אצל הפוליטיקאים להודות בצורך למלא מחדש את הבטריות הפיננסיות של מי שהימר והפסיד. הרבה מן הדברים נעשו בהיחבא, או לפחות במינוריות מודגשת. למשל: מן ה-27 טריליון דולר אנו זוכרים רק את ה-700 מיליארד הראשונים (TARP) אשר היו צריכים לעבור אישור קונגרס. אנו זוכרים היטב את ההצבעה הראשונה לאותו אישור, והכישלון להשיג רוב לאותה תוכנית הצלה.

כעת, טריליונים עפים באוויר ואין פוצה פה ומצפצף, אלא כדי לומר שזה עדיין לא מספיק (!) ונדרש עוד כדי לכסות על נזקי הווירוס הארור. תופעה זו באה לידי ביטוי בכל מקום, גם במקומות שהיינו חושבים שיהיה יותר קשה, כמו בישראל. נתחיל מן ההתחלה החשובה והיא המקום שכבר התנסה בתוכניות הצלה, ארה"ב:

גרף של הגרעון התקציבי לשנת 2020 בארה"ב

בגרף זה מוצגת הקפיצה הגדולה בגרעון שהיה עד כה (כמעט 3 טריליון דולר) וזו הצפויה להיות עד 2020 (3.7 טריליון דולר). זכרו: כל התוצר האמריקאי מסתכם בקצת פחות מ-20 טריליון דולר, כאשר החוב הלאומי עומד כרגע על כמעט 27 טריליוני דולרים. בסה"כ יחס חוב תוצר של 134% (!) במעצמה הכלכלית הגדולה בעולם. יש לזכור כי בשנת 2000 שיעור החוב-תוצר עמד על קצת יותר מ-56%, כמו שניתן לראות מהפרסום באתר UsDebtClock:

שיעור החוב-תוצר הלקוח מפרסום באתר UsDebtClock

מה המצב בישראל? אחת מן המדינות שדגלה בצמצום חוב כעניין כמעט פילוסופי, ושהתגאתה במשמעת תקציבית, גם כאשר זו גרמה לצמצום שירותים ציבוריים כואבים – ובכן, ממצב של כ-60% חוב-תוצר, הסכר שלנו נפתח גם הוא (בקושי רב אצל פקידי האוצר) והתגבר על התפיסות ה"דתיות" כמעט בנושא. להלן גרף המגיע ממרכז טאוב:

גרף חוב-תוצר וגירעון יחסי לתוצר של ישראל בשנים 2001-2020

למרות שהשפל של הגירעון היה בשנת 2017, עם כ-1.9% בלבד, ושמאז עלינו ל-3.7% בשנת 2019, אין ספק שהצפי סביב 11% ב-2020 חריג בכל קנה מידה היסטורי. עדיין אין עקומות מתאימות להכנסות מול הוצאות, אולם ניתן לשער שאם היו, היינו רואים ששתיהן ממשיכות לרדת משמעותית. הגרעון פשוט נגרם מירידה דרמטית ומהירה הרבה יותר בהכנסות מאשר זו הנצפית בהוצאות.

איך כל זה ייגמר או השערה על עתידנו כאנושות

נשאלת השאלה: איך קרה המהפך המחשבתי הזה? האם היה אפשר אחרת? איך נשלם את כל זה? שלושת השאלות הללו אינן רלוונטיות. בזמנים בהם האוכלוסייה אינה יכולה לקיים תנועה חופשית, ושסקטורים שלמים אינם יכולים להתפרנס מטעמי מגבלות רפואיות, אין בכלל אופציה אחרת. למזלנו, אנו חיים בעידן של מטבעות וירטואליים חסרי עוגן ממשי. חשבו ומצאו מה היה קורה אילו היינו עדיין בעידן של קשר הדולר לזהב (עד 1971), או שבכלל היה צורך בהנפקת מטבעות פיזיים כבעבר הלא רחוק כל כך.

יכולת הממשלות להנפיק מספרים במחשבים ולהעביר אותם כאמצעי תשלום שונים היא נס מודרני שעלינו להודות עליו. אבל, רגע, כל המספרים האלו אמורים לייצג עושר לאומי? מתי, אם בכלל, החוב המצטבר הזה יחזור להיות במסגרות "נורמאליות"? או במילים אחרות, איך נחזיר את מה שהחלטנו להקצות לטיפול במשבר מעבר לחובות שהיו כבר קודם? כנראה שלא כל כך מהר. התיאוריה הלא כל כך חדשה, אך המתחזקת יותר ויותר בימים אלו, מול המציאות העגומה של הווירוס ותופעות הלוואי שלו, היא של מחיקת החוב על ידי שחיקתו ארוכת השנים, ולא על ידי החזר בפועל. איך נעשה זאת ללא כאבי הלב הדרמטיים של אינפלציה דוהרת, או גרוע מכך, מן השילוב האפשרי של אינפלציה מטבעית יחד עם מיתון בכלכלה, דהיינו סטגפלציה? פשוט, ומסובך כאחד.

צמיחה רגילה, המבוססת על ייצור, שיווק, צריכה ושירותים נלווים גלובליים, כלומר מה שהכרנו עד ינואר 2020, אינה מנגנון שיכול לספק את קצב החזר החוב הדרוש. כמות המוצרים והשירותים הקטנה יחסית בכלכלה הישנה תביא לנו את אותה סכנת אינפלציה מחרידה. יתר על כן, הצורך המדיני-פוליטי-מוסרי לשנות פרדיגמה כלכלית כתוצאה של אילוצים סביבתיים, ייאלץ אותנו, האנושות, לחשוב אחרת. כבר עכשיו ראינו איך התחייבויות גדולות (750 מיליארד יורו באירופה), ה-New Green Deal בארה"ב ויוזמות רבות באסיה ואפריקה, מקשרות בין הכסף החדש לפיתוח ויוזמה בתחומים חדשים, ולא ישנים.

תשתיות ירוקות, חזרה של חלק מן הייצור לסביבה אקולוגית הקרובה יותר, הקטנה של הצד התעשייתי בחקלאות יחד עם קידום צמצום צריכת הבשר ושימוש ביכולות האוקיינוסים לספק לנו מקורות אנרגיה ומזון חליפיים, מהווים ניצנים של התנועה החדשה. אצלנו, ניתן להזכיר את הצהרות האוצר בהשקעות בתשתיות (יותר רכבות ופחות כבישים) והכנסה של הגז לצמצום בצורך בכמות רבה של חשמל המיוצר על ידי מזהמים סביבתיים וכו'. בגדול: ווירוס הקורונה יהווה טריגר לשינוי תפיסתי של התפתחות הצמיחה הגלובלית לכיוונים טובים יותר, כאשר הכסף שכרגע מוזרם להישרדות העסקים והפרטים הסובלים יחכה כחוב ארוך טווח (עשרות שנים), עד שנוכל להחזירו אט אט על ידי צמיחה בתחומים החדשים.

לסיכום, מה צופן לנו העתיד?

כאשר הבית נשרף, לא חושבים על התשלום לדליים. רק כאשר העשן יתמוגג, מה שייקח זמן מה, המספרים יהיו מבהילים אבל יוכנסו כולם למקרר העמוק של הזמן. משימת האנושות תהיה להשלים את החסר ולשלם את החוב הזה, על ידי שחיקתו האיטית מאינפלציה רגילה, אבל במיוחד על ידי יצירת צמיחה מן הסקטורים העתידיים שאנו עדין לא יודעים על כולם. חלקם הגדול יבוא מן הצורך לשמור על בריאותנו ועל הפלנטה, וחלקם יבואו מן השינויים החברתיים והפילוסופיים שיגיעו בעתיד, חלקם כתוצאה ממה שהווירוס יצר כמוסכמות. זהו תהליך איטי ובלתי נמנע מאחר שאין מי שחושב שיהיה ניתן לחזור לשגרה הרגילה של תחילת 2020, ומן השגרה ההיא להביא חזרה את כל המזומנים שנשפכו כדי להשאיר חלקים נכבדים מן החברה העסקית-פרטית מעל פני המים. התקווה היא שהשיקולים הגלובליים ישתלבו עם אלו המקומיים כך שנוכל לבצע, כאנושות, את המשימה מבלי להיכנס למריבות גדולות מדי על חלוקת השלל הטכנולוגי העתידי.