מניות הבנקים בצל המשברים – המשבר הכלכלי של 2008 לעומת המשבר הנוכחי

איך הבנקים מצליחים לעבור משברים שונים כל כך? בכתבה זו כמה נקודות מצויינות למחשבה

קשה להניח שקוראי שורות אלו אינם מודעים לסיבות המשבר של 2007-9. סאב-פריים, נדל"ן, מינוף של 40 ל-1, ליהמן וכו'. כל אלו מילות מפתח לתודעה קולקטיבית משותפת עבור כל המעורבים, מקרוב או מרחוק, בשווקים הפיננסיים. אבל, יש צורך בזיקוק המהות של משבר 2007-9 ודרך היציאה ממנו (האם באמת יצאנו ממנו?) כדי להבין איפה אנו נמצאים היום, במשבר מסוג חדש: משבר ווירוס הקורונה.

קצת היסטוריה

בסה"כ, היה מדובר בחימום יתר של ספקולציה נדל"נית, בעזרת כסף זול שהגיע מן הפד אחרי קריסת הדוט.קום, ואשר נעזרה בתחכום אדיר מימדים של כלים פיננסיים חדשים וחדשניים. כלים, אשר אפשרו לחתוך לחתיכות קטנות את הסיכון, ולפזר אותן למשקיעים בכל רחבי העולם. CDS, CDO, Tranches, מכל אלו אפשרו בנייה של פירמידת סיכון עצומה שנתפסה, בזמנו, כגאונית. כזו שחלקיה פוזרו כניירות ערך, וחלקים אחרים נשארו בספרי הבנקים.

כאשר הבועה התפוצצה, המערכת עמדה בפני בעיה של חדלות פירעון פשוט. כל זה, עקב המינוף האדיר שנלקח על בסיס ההנחה ששוק הנדל"ן "אינו יכול לרדת ברמה הארצית" (בן ברננקי, ראש הפדרל רזרב דאז).

ולמרות כל הסבל שנגרם לכלכלות האמיתיות, משבר הבנקים של 2007-9 היה משבר של נזילות ותמחור נכסים. וכך, הפתרון של הבעיה היה פשוט לכאורה: נפתרים מניירות חסרות ערך, כך שמאזני הבנקים יחזרו להיות עם הלימות הון סבירה וטובה, ומייצרים להם הכנסה כדי להחזיר מזומנים לרזרבות שלהם. כל זה מבלי להביא לקריסה של כל הקישוריות הבינלאומית, ושהכספומטים ימשיכו לתפקד.

רוב הבעיה הייתה בבנקים להשקעות, מסוג Bear Sterns, Lehman, Goldman Sachs ודומיהם, אבל גם הבנקים המסחריים הגדולים נפגעו קשות. שלא לדבר על גופי ביטוח כמו AIG אשר ביטחו כנגד אותו אירוע מצער של פשיטות רגל. זוכרים את מניית Citi ב-1%? בסופו של דבר, בעזרת מדיניות של הזרמה בלתי פוסקת של מזומנים, ורכישת רוב ה"זבל" שהיו במאזנים, נפתרה הבעיה.

חוקים חדשים קצת הקשיחו את הרגולציה אבל המהות דאז לא ממש השתנתה: ישנה עדיין ריכוזיות יתר במערכת הבנקאית ובכל הקשור לסיכון. בסה"כ, ובצורה מזוקקת נאמר: משבר 2007-9 היה משבר פתיר ברמה הפיננסית כי הבעיה הייתה פיננסית במהותה. הכלכלה האמיתית ניזוקה קשה, והצמיחה לא חזרה לעצמה הרבה מאוד שנים, אבל התשתיות של הכלכלה האמיתית (ייצור, ייצוא, צריכה, עבודה, וכו') לא היו חלק מן הבעיה, אלא רק תופעת לוואי זמנית.

ומשבר הקורונה?

ב-2020, הבעיה שונה לחלוטין. קודם כל, זה אינו משבר של בנקים. או של מוסדות פיננסיים בכלל. זהו משבר של משקים ומדינות. של כלכלות אמיתיות וסקטורים הנמחקים לתקופות ארוכות מאוד. משבר שבו ההתנהגות האנושית משתנה עקב צרכים רפואיים. ולכן, הכול משתנה עכשיו ביחס לאותן תשתיות של תפוקה, צריכה, ועבודה. במשבר הקורונה, הבנקים, הם תופעות הלוואי. ויש לומר, שאינם עומדים בכלל לפני סכנה ממשית ומיידית של חדלות פירעון. להיפך. ההקשחה של כללי האשראי ביחס לציבור הכללי, היה גורם ממתן של השפעת המשבר על הסקטור.

למרות שהנדל"ן בחו"ל חזר לעצמו בצורה ראויה לציון, לא התפתחה, לפני הגעת הווירוס, בועה פיננסית חדשה סביבו וגם לא סביב כל דבר אחר שהתנפח (מניות, אמנות וכו'). למרות המשך בלתי פוסק של מדיניות ההרחבה האינסופית מצד הבנקים המרכזיים. ריביות ה-0, ברוב העולם, לא הצליחו להביא לאינפלציה צרכנית, אלא רק נכסית-פיננסית. החוב תופח, המניות בשמים, והאיגרות שאינן מניבות הכנסה סולידית כלשהי, כל זה הפך להיות שגרה. אגב, תוצאה ישירה מן המשבר הקודם.

הפעם, קובעי המדיניות לא היו צרכים להזכיר שוב שהם "עומדים מאחורי הבנקים" כי לא היה כאן מי שהיה צריך להרגיעו. הבעיה נמצאת בצד העסקי של הבנקים ולזה הממשלה הציעה פתרון מקורי: הזרמה ישירה לעסקים ולפרטיים. למדנו מחדש שריחוק חברתי אינו מעודד כלכלה בריאה. ושאבטלה המונית מקטינה ביקושים. ואין ספק שהיזמות, באופן כללי, מקבלת מכה בכנף באווירה של סגר וזהירות. היה גם צורך לדחות תשלומי חובות (הלוואות, משכנתאות), והיה צורך להגדיל את הסכומים לחובות מסופקים בבנקים, כאשר כל כך הרבה עסקים קטנים ובינוניים נמצאו בפני סכנת סגירה. יש לזכור שהבנקים חיים מן התיווך שבין שחקני המשק, ומן השליטה במימון של חלק גדול מהעסקים הנעשים. בשני אספקטים אלו יש פשוט פחות Business.

איך זה מתבטא בעולם ובארץ?

כמו תמיד, אנו מדינה קטנה ומוזרה. אצלנו, אין עדיין גבולות מוגדרים למדינה, יש ממשלה שבכל יום מדברים על פירוקה, ויש חוסר הגיון מובנה בהחלטות הנלקחות עקב האילוצים הפוליטיים שחייבים לקחת אותם בחשבון. והנה, למרות הכול, השקל חזק מתמיד וחברות הדירוג מאמינות לנו שיהיה בסדר, אחרי שמתישהו, נעביר תקציב. והבנקים אצלנו אינם שונים מן הכלל הזה: אצלנו זה שונה. נכון שהייתה מכה ראשונית חזקה, אבל ההתאוששות בהם ראויה לציון, כפי שהגרף הבא מראה לנו:

זהו גרף התשואה על ההון של הבנקים הגדולים אצלנו, כאשר העמודה האחרונה, הצהובה, מראה תחזית להמשך חזרה מהירה של 7%, ברבעון השלישי של השנה. גדילה יפה במיוחד, מן התחתית של 3%, שהייתה ברבעון הראשון של השנה. בניית הרווחיות משתפרת פלאים למרות כל המצב הרעוע. הבנקים, אצלנו, יציבים מתמיד, ולמרות הנתונים הקשים במקרו, תגובת הממשלה והאופי האוטומטי של חלק מן הצמיחה (טכנולוגיה, משאבי טבע, צריכה פנימית של מוצרי יסוד אשר הצילה את כל החלק היצרני המספק את אותם מקומות), כל אלו הצליחו להחזיר וורוד ללחיים של הבנקאים.

יש לזכור שתגובת הממשלה, אשר מבטיחה הכנסה בסיסית למובטלים, ולחלק מן העצמאים, עד יוני 2021 עזרה מאוד. בינתיים, לא ראינו משקי בית הופכים להיות הומלסים בכמויות, והאינטרנט המשיך לייצר עסקאות לא מעטות. לעומת זאת, בחו"ל המצב קצת שונה. הנה גרף תחזיות מחברת S&P כלפי הסקטור:

בגרף הזה אנו רואים את השינוי ב-Outlook (תחזית האיתנות), עבור 200 הבנקים הגדולים בעולם, וזאת על פי חלוקה גיאוגרפית. רוב הגידול בתחזית הוא בגידול שלילי (בסגול), וזאת ככל שמתקדמים בחודשים של משבר הקורונה. נכון שהטבלה הזו נעשתה לפני הפרסומים בדבר החיסונים אבל יש לשער שגורם זה נלקח איכשהו בחשבון כגורם העתיד להגיע בקרוב ולהשפיע, במשך 2021, על המהות הרפואית של המשבר.
מן התמונה הזו אנו רואים גם שהתחזיות השליליות ביותר נמצאות (בסדר יורד) באירופה, אמריקה הלטינית, צפון אמריקה, המזרח התיכון ולבסוף אסיה. בדומה מאוד לפגיעה באוכלוסיות מן המחלה עצמה. וכך אנו מסיקים שעוצמת הפגיעה באוכלוסיות הינו קנה המידה בפגיעה בבנקאות, למרות שהייתם חושבים שבנקים בינלאומיים גדולים יהיו יותר מנותקים מן הקרקע הלאומית שלהם.

העתיד לבוא

כאמור, מהות הבעיה של 2007-9 ושל 2020 שונה, ולכן, התגובה השלטונית שונה. יש להניח שהעתיד יהיה גם שונה ממה שראינו מ-2009 ועד 2016, השנה שבה בשרו לנו על "סיום משבר הסאב-פריים". תובנה על הנושא הזה נוכל לקחת מן הגרף הבא:  

 

בגרף שתי עקומות: השחורה, מייצגת את תעודת הסל של מניות הבנקים הגדולים, אלו שאנו מכירים והמושפעים הרבה יותר מן הכלכלה העולמית. לעומת זאת, העקומה הירוקה מייצגת את תעודת הסל של מניות הבנקים האזוריים-מקומיים. אלו המושפעים ישירות מן הכלכלה האמיתית של אמריקה בלבד. בנפילה של הקורונה, כולם היו יחד, אבל כאשר המשקיעים הגיעו לחשוב על תקומה מן התחתית, הבנקים המקומיים נמצאו נהנים יותר. מדוע? כי העזרה הישירה מן הממשלה מייצרת השפעה הרבה יותר גדולה בהם מאשר בבנקים כמו Citi או JPMorgan. הצד הפיננסי באותה עזרה הרבה יותר קטן, וכאשר מוזרמים טריליונים לכיס האזרח הוא ינווט חלק, או כל, הכסף לכיוון עשייה הכרוכה באותו בנק מקומי.

התובנה הכללית מזה פשוטה: ככל שהממשלות יעזרו לסובלי הקצה כך ייטב למערכת הבנקאית הקשורה לאותו קצה. אצלנו, ראינו שזה עובד לא רע, למרות שמניות הבנקים עדיין נותנות ביצועי חסר מול המדד הכללי. ומה עם ההשלכות ארוכות הטווח? את זה קשה מאוד לקבוע. אנו עדיין "באמצע בישול הטשולנט" ואיננו יודעים איך סקטורים כמו תיירות, תעופה, בילויים ותרבות ישתקמו. הריחוק החברתי, הדוחף לדברים כמו עבודה מרחוק, לא ייעלם עם חיסון כל האוכלוסייה. אצלנו, סגירת סניפים ושכלול הצד האינטרנטי עזרו הרבה לייעל את המערכת אבל אין לדעת מה יקרה אם הנדל"ן המקומי לא יוכל להמשיך להתעלם מן הסביבה הכואבת.
ואז מה? לבנק ישראל פתרונים למקרה כזה...