איך מנהלים תיק השקעות בסביבת ריבית אפסית?

בסביבת הריבית האפסית של היום, חוזרים ושואלים רבים את השאלה הנצחית: מה עדיף? להחזיק מניות, המחלקות דיבידנדים אמינים וגדולים, או, כנגד, אגרות חוב קונצרניות בעלות דירוג גבוה, המספקות תזרים שוטף של הכנסה. ובכן, התשובה תלויה מאוד במצב השוק, וברמות המרווחים הקיימים באותו אג"ח חברות.

ביחס למצב השוק ההנחה היא שכאשר מתחילים להופיע סימנים של משבר כלכלי, אזי "החוב" עדיף על "הנכס", או במילים אחרות, יש סבירות להעדפה של קבלת תשואה קבועה מראש על ידי החזקת אגרות החוב של החברות, עד למועד הפדיון, מאשר החזקת מניות המבטאת את התקווה לחלוקת חלק מרווחיהן.
יתר על כן, דירוג גבוה של האגרות מפחית את הסיכוי לפשיטת רגל של החברות, ושל אי עמידה בהתחייבויות.

לעומת זאת, בזמנים רגילים של שגרה כלכלית, המאופיינים ביציבות או שגשוג, אפקט הצמיחה של החברות, ובמיוחד יכולת החברות להגדיל הדרגתית את הדיבידנד למניה, גורם לאפשרות ליצירת תשואת יתר, וזאת לטווח הבינוני-ארוך.
מעין אפקט של ריבית ד-ריבית. אם תחשבו על כך שישנו גם הסיכוי הסביר שהמניה תניב גם עליית ערך הונית, על ידי עליית מחירה הריאלי בשוק, אזי תגיעו למסקנה שהחזקת מניות במקרים מסוימים, עשויה להיות עדיפה, בתקופות החיוב והרוגע, מאשר החזקת האג"ח.

והנה עוד תובנה קצרה בעניין זה: 

נזכר לטוב בכמויות האדירות של תוכניות ה-Buy Back של חברות, דהיינו קניה מחדש של המניות בשוק על ידי החברות עצמן, כדי להקטין את כמות ההון המונפק, ועל ידי כך לאפשר לחלק יותר ויותר דיבידנד פר מניה.

איך בדיוק עושים זאת?

על ידי הנפקת חוב לציבור, בדמות אגרות חוב בעלות תשואה נמוכה מן הצפי מן הדיבידנד.
לרוב, מצב זה טוב לחברה ואף עשוי להיות טוב לציבור המחזיק את המניות , בעוד שקיימת סבירות שהחוסכים בחלק הסולידי של השוק יושפעו מן הלחץ הסביבתי של התשואה הנמוכה.

אגב, למשקיע הקטן עוד כמה יתרונות פוטנציאליים בהשקעה במניות במקום באגרות החוב: באופן כללי קל יותר לבצע זאת בפועל, וקל יותר להבין את מה שקונים. מי שינסה לעשות ניתוח של אגרת, ושל מניה, וינסה לקנות יחידה אחת מכל אחת, סביר כי יבין זאת מיד.

בסופו של דבר נסכם ונאמר כך:

דיבידנדים בטוחים יחסית, העולים ביחס לשווי המניה כל שנה, וזאת עקב מדיניות ההנהלה ורווחיות החברה עשויים לייצר זרימה טובה יותר של הכנסה, לטווח הארוך, מאשר קופונים של אגרת חוב סולידיות.
רמת הסיכון גדולה יותר אך לעיתים תהיה עדיפה כלכלית, זאת בהתחשב ברמת הסיכון המתאימה לכל משקיע.
אמנם, נזכור שבעלי המניות יהיו אחרונים לקבל תמורה במקרה שיקרה משהו לחברה, ושגם חברות מצליחות יכולות להקטין, ואף לבטל, חלוקה של רווחים לצורכי פיתוח, מיזוג, וכו'... אבל, זה לרוב יקרה בתקופות הפחות טובות כלכלית.

לצורך תזרים הכנסה, על המשקיע לבחון בין היתר, את ההיסטוריה של המניה, מנקודת המבט של שמרנות החלוקה של הדיבידנד בה, ולקחת החלטות בהתאם למצב הספציפי של החברה, יחד עם הסביבה הפיננסית הקיימת, וכמובן, על פי טעמו האישי בתחום הסיכונים. עזרה מצד בעלי ידע מקצועי בבחירתן של המניות הנכונות בהחלט מהווה גורם תומך בתהליך קבלת החלטות כאשר אלמנט הפיזור יהיה חשוב במיוחד גם הוא.