השווקים בצל הבחירות בארה"ב – בינתיים, בחירתו של ביידן לא גרמה לזעזועים

את חיבתו של הנשיא טראמפ לשווקים הכרנו היטב. האם הצוות של ביידן אכן יגשים את מלוא הבטחותיו הכלכליות?

הכלכלה של ארה"ב נותרת יציבה

 

לפוליטיקאים בכל העולם יש מנהג החוזר על עצמו: בכל מערכת בחירות אנו שומעים מהם ש"זו מערכת בחירות גורלית ממש, הקובעת עתידות לטווח הארוך". הצהרה זו בדרך כלל מתגלה כמופרכת, כאשר המסלול הרגיל של חיינו ממשיך כמעט ללא שינוי גם אחרי אותן בחירות "גורליות". ישנן מערכות בחירות יוצאות מן הכלל, וזו אשר התנהלה בארה"ב, בהחלט נראית כאחת מהן. מדוע? כי, הפעם, ישנם הבדלי הגישה הנחזים להיות דרמטיים, בתחומים רבים ומגוונים של החיים, בין שני המחנות. יתר על כן, אישיות שני המועמדים כל כך הפוכה, שקשה להעלות על הדעת התנהלות "רגילה", כפי שאנו רואים במעבר המקל בין טראמפ לביידן.

כמה נקודות מפרידות ומעוררות שאלה

מדיניות חוץ מבוססת "דילים" או אידיאולוגיה של פיוס, יחס הפוך למשבר האקלים, התייחסות שונה למפגינים בכל סוגיות אי השוויון בין הגזעים בחברה, סוציאליזם אקטיביסטי מול שמרנות בענייני זכויות הפרט והחוקה, ומדיניות הפוכה בתחום המיסוי והרגולציה, כל אלו חלק קטן מן השוני בין שני הנשיאים: זה הנכנס וזה היוצא. יתר על כן, ישנו גורם אנושי גלוי וברור. הנשיא טראמפ היה ממשיך להיות דומיננטי מאוד בתהליך קבלת ההחלטות (לטוב ולרע), כאשר אצל ביידן, שותפתו האריס, והעומדים מאחוריה, כנראה יקבעו את הטון של הנעשה במדינה. וקמלה האריס אינה שייכת למחנה המתון של המפלגה הדמוקרטית.

על בסיס כ-28 טריליוני דולרים (!!) חוב קיים, הדמוקרטים רוצים לייצר מנגנון בריאות ממשלתי, להגיע למצב של חינוך חינם כללי, לוותר על חוב ההשכלה הגדול הקיים היום, לבטל את מה שטראמפ עשה במיסוי וברגולציה, ולהקטין בהדרגה סקטורים שלמים של הכלכלה, המזיקים בעיניהם למשבר האקלים. בהקשר הזה, ביידן חידש, בעימות השני, את מחויבותו למעבר לסוגי אנרגיה מתחדשים על חשבון קיום תעשיית הנפט והגז המסורתיים, ומדובר בהצהרה דרמטית לכלכלה האמריקאית והעולמית כאחד.

לא רק בגלל איבוד מקומות העבודה, אלא בגלל חזרתה של ארה"ב להיות תלויה במשאבי אנרגיה ממקומות אחרים בעולם, ועל ידי כך לחזור להיות תלויים באחרים בתחום. מינויה של שופטת עליונה שמרנית חדשה, יחד עם שמירת הסנאט בידי הרפובליקאים, מטים קצת את הכף ובהחלט יכולים למתן קצת את הצעדים המוכרזים על ידי הדמוקרטים אבל נזכור שלכל ממשל יכולות אדמיניסטרטיביות רבות להגעה למטרתו. ומיד נשאלת השאלה הגדולה: האם כל מה שהובטח יקרה עכשיו שביידן אכן נבחר? הכול מצביע על כך שהאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית בונה על כך, כאשר האנרגיה המועטה שביידן עצמו הציג בזמן המרוץ אינה יכולה להעיד על יכולת גדולה להתנגד.

נקודה מעניינת לציון

בתחום הפיננסי, היותם של השווקים, סביב שיאם ההיסטורי, עוררה תהייה גדולה: איך תגיב וול-סטריט לבחירתו של נשיא דמוקרטי? יש לזכור עובדה אחת פשוטה: ברוני הבורסה בניו-יורק, ובמקומות אחרים בארה"ב, תורמים סכומי עתק לשתי המפלגות, כאשר יש יותר תרומות דווקא לצד הדמוקרטי. כמו כן, עובדה היא שוול-סטריט מציגה תקופות חיוביות יותר בזמנם של נשיאים דמוקרטיים (קלינטון הוא דוגמה קיצונית לכך) לעומת בתקופתם של נשיאים רפובליקאים. אם כך, האם השפעת אותם תורמים תרד לטמיון לחלוטין? כנראה שלא. לפחות לא מיד. יש לשער שמעבר ארוך של ממשל ייקח זמן, ושהשווקים ימתינו לראות אם אותן ההבטחות שניתנו לבוחרים אכן יקוימו. אצל טראמפ, לא הייתה בעיה: יכלה להיות המשכיות ומדיניות ברורה, על בסיס גחמותיו של הנשיא. אצל ביידן-האריס יש המון אי וודאות בין מה שהם אמרו שיעשו, ומה שהם יוכלו לעשות בפועל. ותקופת ההמתנה יכולה בהחלט לקחת חודשים.

ההיסטוריה מול מה שקרה עד כה, מאז בחירות 2016

ביחס לשווקים הפיננסים נטו, הנה גרף מעניין במיוחד, מבית McClellan:

כך מתנהג שוק המניות האמריקאי לאורך השנים בתקופת הבחירות לארה"ב

העקומה הכחולה מציגה מדד מניות אמריקאי עיקרי (S&P500), כאשר העקומה השחורה מציגה את הממוצע הרב-שנתי של מחזורי התנהגות הבורסה בין תאריך בחירות ומשנהו ("מיצוע המחזור הנשיאותי"). כמה מילים של הסבר על העקומה הזו: היא בנויה מממוצע ההתנהגות של השוק, בין נובמבר של שנת בחירות לנובמבר של שנת הבחירות הבאה, דהיינו 4 שנים אח"כ. וכך, אנו מקבלים התנהגות "ממוצעת" של מה שקורה בין שני תאריכים פוליטיים כאלו. שימו לב שבזמנו של טראמפ היו 2 אירועים "בלתי צפויים" בעליל: עיקשותו של הפד, בסיום 2018, לצמצם את מנגנוני התמרוץ והכסף החינמי, ומשבר הקורונה בפברואר-מרץ השנה. והנה, למרות שני אלו, ראינו שוול-סטריט הצליחה להתגבר, ולהציג ביצועים טובים מאוד ביחס למה שהמחזור הנשיאותי מציג באותה תקופה.

למעשה, המגמה החיובית שבה אנו נמצאים כרגע הייתה ביחס של 1.7 יחידות מדידה בשיאה, וכרגע היא נמצאת סביב 1.55 יחידות מול ה-1.3 יחידות שהעקומה ההיסטורית הייתה צריכה להביא. כאמור, כל זה למרות שני המשברים החמורים, הבלתי צפויים. במיוחד בולטת התקומה המדהימה מן השפל של הקורונה, שהעמיד את המדד סביב 1.05, בתחתית של ה-18 למרץ השנה. ועוד נקודה לציון: כמו שאתם יכולים לראות, תחילתו של כל מחזור נשיאותי מתבטא בהליכה איטית ורגועה, ואף בדשדוש אופקי, וזאת במשך כשנה וחצי וקצת, מאז היבחרו של נשיא חדש-ישן. זהו המצב ההיסטורי (עקומה שחורה).


גם לאחר נצחון ביידן - אין זעזוע בשווקים:

הבחירות בארה"ב היו באמת חשובות מאי פעם. הן מהוות עכשיו בסיס לשינוי עצום בתחומים רבים של ארה"ב, כולל בהתייחסות לשוק ההון ולכלכלה בכלל. ובהשלכה ישירה על כל השווקים הפיננסיים בעולם. כולל אצלנו כמובן. נמתין בסבלנות לראות איך מעבר השלטון יתבצע והאם ההבטחות יקוימו, ובכל מקרה, יש לקוות שהשווקים ייקחו את הזמן כדי להעריך אם מה שקרה פוליטית. עד כה, מדדי וול-סטריט הצליחו להתגבר על כל מה שמשבר הקורונה השליך עליהם ואנו מקווים שתוצאות הבחירות לא יהוו טריגר לשינוי מהותי במגמה הכללית של הדברים. כספי הפנסיה של כל כך הרבה אנשים מהווים עכשיו את נקודת האור היחידה שנותרה להם ויהיה קשה מנשוא לרבים מהם לראות מהלך ממיס הון משמעותי בנוסף לחוסר הוודאות התעסוקתית והאנושית שהווירוס הטיל עלינו וממשיך להטיל עלינו.